<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית חמישי שער חמישי</h1>
<h2>דף מט:</h2>
חבית של יין [נסך] שנתערבה בחביות של יין אפילו של ודאי יינן, ימכר לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו. ולהוליך הנאה לים המלח, אם של סתם יינן היא, הרי זה מותר, ואם של ודאי יינן [היא] יש מי שאומר דאסור, ויש מי שאומר דכל שהוא מותר במכירת כולו חוץ מדמי יין נסך שבו, כל שכן בהולכת הנאה לים המלח, וראוי להחמיר כדברי האוסרים. נפלה אחת מהם לים הגדול או שנאבדה, או ששתו אותה בשוגג, הותרו כל השאר שאני אומר אותה שנפלה של איסור היתה.
<h2>דף נו:</h2>
איסור נצוק אינו אלא מדין חבור, ולפיכך אם נעשה [נצוק] לסתם יינן, הכל מותר בהנאה. אבל אם נעשה נצוק לודאי יינן אסור [אפילו] בהנאה, כאילו נתערבו זה בזה. ויש מי שהורה לאסור בכל נצוק [אפילו בהנאה], ולא יראה לי כן. נצוק זה שאמרו שמעתי משמן של גאונים [ז"ל] שלא אמרו אלא בשעירה ליין נסך האסור בהנאה, אבל ליין המותר בהנאה אינו חבור, ונראים הדברים שלא אמרו אלא הנצוק ליין נסך הוי חבור, ולא נקרא יין נסך סתם אלא האסור בהנאה. ולפיכך המודד לתוך כליו של נכרי אע"פ שלא הדיח את [הכלי] שמדד לתוכו, אסור בשתיה ואת שעירה ממנו מותר אפי' בשתיה. גוי שהיה מערה מחבית של ישראל לאשפה או למקום מלוכלך או [על] הטיט, כל מה שנשאר בכלי מותר, דאין דרכן של מנסכין לנסך על דבר מאוס, ומה שנשאר בפנים לא נאסר, [דלא אסרו] בכחו של גוי אלא מה שיצא בחוץ אבל לא מה שנשאר בפנים, ומשום חבור למה שיצא אין כאן, שאף מה שיצא לחוץ לא נאסר הואיל ואין דרכן [של] מנסכין כן כמו שבארנו. היה ישראל או גוי מערה לתוך הטיט, ובא גוי אחר ונגע בקלוח, אף מה שנשאר בפנים אסור, משום נצוק, אע"פ שהולך לאיבוד לתוך הטיט, הואיל והוא אינו מאבדו ומבטלו בידים מחשיבותו.
<h2>דף סה:</h2>
יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והם מותרות. ואם היו מבוקעות הרי אלו אסורות [באכילה], אלא ימכרו חוץ מדמי יין נסך שבהן ועוצר ומוכר לגוי. ולא ימכרם כשהם שלמים, גזירה שמא יחזור הגוי וימכרם לישראל. ואם נתדלדל חותמן של גרעינין, הרי הן כמבוקעות. בד"א בשנפל שם יין מרובה עד שיהא בו כדי נתינת טעם בכל הענבים, פחות מיכן מותר, וכמו שבארנו שכל מין ומינו ודבר אחר, רואין את מינו כמו שאינו, ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו, והחרצנים והזגים אינן מינו של יין, ואפילו היה יין חדש, שאין הולכין אחר טעמן, אלא אחר שמן וזה נקרא יין ואלו נקראים ענבים. יין [נסך] שנפל על גבי שעורים או עדשים וכיוצא באלו משאר מיני התבואה והזרעים, ידיחם והם מותרים. נפל על גבי חטים הרי אלו אסורים שחטים כמבוקעים הם ובולעין על ידי סדק שלהם, ובד"א בשיש ביין כדי ליתן טעם בהם. ואסור למוכרן לנכרי ואפילו במפרש חוץ מדמי יין נסך שבהן, שכל [מה] שדרכו של ישראל לקנות מגוי, אסור למכור לגוי אם נאסר, חוששין שמא יחזור הגוי וימכרנו לישראל. כיצד הוא עושה טוחנן ועושה אותן עוגות, ומוכרן לגוים שלא בפני ישראל, בידוע שאין ישראל חוזר ולוקח אותן מן הגוי, דפת של גוים אסורה, ובפני ישראל אחר לא ימכרם לגוי, דכל שישראל רואה שבאו מיד ישראל, חוזר ולוקח דפת של ישראל ביד גוי מותר. דברים אלו שאמרנו במקום שאין [ישראל] אוכלין פת של גוים, אבל במקום [שנהגו] לאכול פת של גוים, אפילו שלא בפני ישראל אסור, אלא שורפן או מוליכן לים המלח. ובכל מקום אסור למכור לפלטר שפת של פלטר בכל מקום נהגו בו היתר.
<h2>דף סו.</h2>
חומץ של גוים שנפל לתוך יין, אינו אוסר עד שיתן החומץ טעם ביין. נתן בו טעם, אסור, וימכר כולו לגוים חוץ מדמי חומץ שבו. ומפני מה אוסר והלא פוגם הוא טעמו של יין, מפני שהיין שחזר להיות חומץ, אינו פגום, שיש מי שחפץ ביין ויש מי שחפץ בחומץ. וכן אם נפל יין [נסך] לתוך חומץ, אינו אוסר עד שיהא בו כדי נתינת טעם, אע"פ שהיין קודם שיפול לתוך החומץ כבר נשתנה ריחו להיותו כריח חומץ, אפילו כן אינו נקרא חומץ, דכל שטעמו יין וריחו חומץ אינו חומץ אלא יין, והרי זה כמין בשאינו מינו ובנותן טעם. חומץ של יין נסך שנפל לתוך גריסין רותחין, פוגם הוא טעמן, וכל שפוגם אינו אוסר, נפל לתוך גריסין צוננין אסור דטעמו בהן לשבח, ואע"פ שהרתיחן לבסוף וחזר טעמו בהן לפגם, אסור, דכל שתחלתו משביח [אע"פ] שסופו פוגם אסור.
<h2>דף עב.</h2>
הנצוק הרי הוא כמחובר, ולפיכך המערה [יין] מחבית של ישראל לכלי של גוי, אם יש בכלי של גוי אפילו טפת יין, הכל אסור כאילו נתערבה אותה טפה לתוך החבית ואוסרת הכל. עירה וקטף ועד שלא נגע יין הקטוף לכליו של גוי, כבר נפסק הקלוח היורד מן היין הנשאר בחבית, כל אותו קלוח אסור ומה שנשאר בחבית מותר. נכרי שהיה מערה מחבית של יין כשר, אע"פ שהיה מקטף, כל מה שנשאר בחבית אסור שאי איפשר שלא נגע מה [שנשאר] בפנים, לקלוח היורד בשעת קטופו, ונעשה לו חבור. ואע"פ שלא גזרו בכחו של גוי אלא במה שיצא בחוץ, ולא במה שנשאר בפנים, הרי הוא אסור משום נצוק כמו שבארנו.
איסור נצוק אינו אלא מדין חבור, ולפיכך אם נעשה [נצוק] לסתם יינן, הכל מותר בהנאה. אבל אם נעשה נצוק לודאי יינן אסור [אפילו] בהנאה, כאילו נתערבו זה בזה. ויש מי שהורה לאסור בכל נצוק [אפילו בהנאה], ולא יראה לי כן. נצוק זה שאמרו שמעתי משמן של גאונים [ז"ל] שלא אמרו אלא בשעירה ליין נסך האסור בהנאה, אבל ליין המותר בהנאה אינו חבור, ונראים הדברים שלא אמרו אלא הנצוק ליין נסך הוי חבור, ולא נקרא יין נסך סתם אלא האסור בהנאה. ולפיכך המודד לתוך כליו של נכרי אע"פ שלא הדיח את [הכלי] שמדד לתוכו, אסור בשתיה ואת שעירה ממנו מותר אפי' בשתיה. גוי שהיה מערה מחבית של ישראל לאשפה או למקום מלוכלך או [על] הטיט, כל מה שנשאר בכלי מותר, דאין דרכן של מנסכין לנסך על דבר מאוס, ומה שנשאר בפנים לא נאסר, [דלא אסרו] בכחו של גוי אלא מה שיצא בחוץ אבל לא מה שנשאר בפנים, ומשום חבור למה שיצא אין כאן, שאף מה שיצא לחוץ לא נאסר הואיל ואין דרכן [של] מנסכין כן כמו שבארנו. היה ישראל או גוי מערה לתוך הטיט, ובא גוי אחר ונגע בקלוח, אף מה שנשאר בפנים אסור, משום נצוק, אע"פ שהולך לאיבוד לתוך הטיט, הואיל והוא אינו מאבדו ומבטלו בידים מחשיבותו.
<h2>דף עג.</h2>
יין נסך שנתערב ביין אוסר תערובתו בכל שהוא [בשתיה] ואפילו סתם יינן, ולא סוף דבר ממשו של יין, אלא אפילו טעמו. כיצד ישראל שהכניס יינו בקנקנים של גוים, או שמדד יינו במשפך של גוים, אע"פ שאין בקנקן ובמשפך יין כלל [הרי] זה אסור בשתיה ומותר בהנאה. ממשו של יין שנתערב ביין, אם מסתם יינן הוא אוסר תערובתו ואפילו בכל שהוא בשתיה ומותר בהנאה, ובלבד שלא יהנה מאותו משהו של יין נסך. ואם ודאי יינן הוא, אוסר [כל] תערובתו ואפילו בהנאה. סתם יינן שנתערב ביין כיצד הוא עושה, מוליך הנאה לים המלח או מוכרו כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, ויראה לי שאינו צריך לומר לגוי הריני מוכר לך חוץ מדמי יין נסך שבו, אלא מוכר לו כפי מדת יין כשר שבו ודיו. ויש מרבותי שאמרו [שצריך] לומר לו בשעת מכירה חוץ מדמי יין נסך שבו, או שיוליך הנאה לים המלח קודם מכירה, מכר סתם ולא פירש כן, אע"פ שלא מכר אלא כנגד מדת [יין] כשר שבו, הכל אסור בהנאה. ולפיכך אם נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי, ונאסר יין שבמשפך, אם נשארה אפילו לחלוחית של יין במשפך בכדי שיהא בו טופח [על מנת] להטפיח, ואחר כך מדד לתוך צלוחיתו של ישראל, הכל אסור אפילו בהנאה. ולא נתחוורו לי דברים אלו. ובד"א בסתם יינן אבל בודאי [יינן], הכל אסור אפילו בהנאה כמו שבארנו, ואין לו תקנה אפילו בהולכת הנאה לים המלח. דברים אלו שאמרנו אין הפרש בין שנפל יין נסך משהו לתוך בור של יין כשר, ובין שנפלה חבית של יין כשר על גבי טפת יין נסך, לעולם יין [נסך] אוסר תערובתו במשהו על הדרך שבארנו.
יין נסך שנתערב במים אינו אוסר עד שיתן יין טעם במים. נתן בהם טעם הכל אסור בהנאה לפי שהיין מכשיר [את] המים, וכל מכשירי משקין ואוכלין הרי הן כעיקר המשקה והתבשיל, ולפיכך הכל אסור. ויש אומרי' שאפילו במכשירין מוכר את הכל חוץ מדמי אותו יין המכשיר את המים ואת התבשיל, וכן דעת רבותי, ויראה לי שהוא העיקר. באי זה טעם אמרו, יש מי שאומר בששים כשאר כל האיסורין, ויש מגדולי המורים שאמרו דכל שנתערב בתוך ששה חלקי מים מותר, כלל גדול אמרו בכל נותני טעמים נותן טעם לפגם מותר וכל שנתערב יין בששה חלקי מים, המים נפגמין בטעם היין, ולפיכך אם נתערב בכדי שיעור זה, הכל מותר ואפי' בשתיה.
שמרים של יין נסך וכן חרצנים של יין [נסך] שתמדן במים, ונתן מים במדה ועצרן בגלגל ובקורה שכל לחלוחית שבהן יוצא, אם נתן ששה לוגין מים ויצאו שבעה מותר וכפי מה שבארנו [למעלה] דיין מתבטל בתוך ששה חלקי מים. וכדברי האומר שאין מתבטל בפחות מששים, לעולם אסור ואפילו נתן מים חמישים ותשעה לוגין, ויצאו ששים. שמרים או חרצנים הנדרכין ונעצרין שלא בקורה, אפילו נתן ששה לוגין ולא יצאו אלא חמשה או פחות מיכן, הכל אסור לפי שאינן נעצרין כל צרכן, פעמים שאינו מוצא אפילו כדי מדתו, וטעמו כטעם יין מושבח. לפיכך המתמד בשמרים או בחרצנים של יין כשר ודרכן ברגל אף על פי שלא מצא כדי מדתו, ונגע בו נכרי, נעשה יין נסך שאין אנו יודעים כמה נשאר מן המים בשמרים, וכמה [יין] יצא. אבל המתמד בקורה, נראין הדברים כל שנתן במדה ונתן שלשה ולא יצאו ארבעה, אינו יין ואף על פי שנטעם בו היין, חמוץ בעלמא הוא ואינו ראוי לקבל שם יין נסך.
יין נסך שנפל למים מעט מעט ואפילו מצלצול קטן ואפילו לסירוגין, אין אומרין ראשון ראשון בטל, דכל שנתן טעם לבסוף הכל אסור, שלא הותר מתחלתו אלא מפני שלא היה בו כדי נתינת טעם, ועכשיו שנצטרף לנותן טעם אין [טעם] בטל לעולם. ויש מתירין, והראשון נראה לי עיקר. יין נסך שנפל לבור של יין ונפל שם קיתון של מים, אם יש במים כדי לבטל את היין על הדרך שאמרנו, הכל מותר, לפי שרואין את היין הכשר כמי שאינו, ואינו מצטרף עם יין נסך שהוא מינו, ומים שבו רבין על היין נסך ומבטלין אותו. ויש מי שאומר שאין דברים אלו אמורים אלא בשנפל קיתון של מים לתוך יין כשר תחלה [קודם] שיתערב יין נסך [שם], אבל אם נפל יין נסך לתוך יין כשר, מיד נאסר הכל ונעשה הכל יין נסך, ואף על פי שנפל שם מים לבסוף אינן מבטלין, עד שירבו המים כל כך [שיש בהן] כדי לבטל את כל היין. ויש מי שאומר דבין שנפל שם קיתון של מים תחלה, בין שנפל לבסוף, שלא אמרו איפשר לסחטו אסור וחתיכה עצמה נעשית נבלה, אלא בבשר וחלב בלבד וכמו שנתבאר בבית התערובות וזה עיקר.
חבית של יין שנתנו לתוכה קיתון של מים, ואחר כך ערה ממנו לתוך צלוחיתו של נכרי, אם יש במים שבחבית כדי לבטל יין נסך שבצלוחיתו של גוי, הכל מותר, לא יהא חמור מיין נסך שנתערב בחבית, וכבר בארנו שאנו רואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. וכן הדין לגת בעוטה שהיה יין יורד ממנה לתוך הבור, ונגע גוי בקלוח היורד, רואין את יין הקלוח כמי שנתערב בגת וסלק את היין שבגת כמי שאינו, וחרצנים וזגים וענבים שיש בגת רבין עליו ומבטלין אותו. נצוק בר נצוק אינו חבור ומותר אפילו בשתיה.
<h2>דף עד.</h2>
חבית של יין [נסך] שנתערבה בחביות של יין אפילו של ודאי יינן, ימכר לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו. ולהוליך הנאה לים המלח, אם של סתם יינן היא, הרי זה מותר, ואם של ודאי יינן [היא] יש מי שאומר דאסור, ויש מי שאומר דכל שהוא מותר במכירת כולו חוץ מדמי יין נסך שבו, כל שכן בהולכת הנאה לים המלח, וראוי להחמיר כדברי האוסרים. נפלה אחת מהם לים הגדול או שנאבדה, או ששתו אותה בשוגג, הותרו כל השאר שאני אומר אותה שנפלה של איסור היתה.
